רומן וינאי/ דוד פוגל

לא הרבה פעמים יוצא ואתה חש זרימת אוויר בין אצבעותיך. אותן אצבעות רופפות, שאמורות לאחוז מזלג וסכין, או את בנך התינוק. יש ואתה חש שאתה אוחז בספר גדול. פיסת ספרות עברית, שיש לה משמעות מעבר למספר פיסקאות מתפוררות, אשר בסופן, אינך יודע מה קראת.

אומרים לי שהספרות העברית נמצאת במצב רע. אני צעיר ואינני יודע באיזה מצבים היתה הספרות העברית בזמנים אחרים, אך מבחינתי ברגע שיוצא ספר שכזה, אל אף שהוא נכתב לפני מאה שנים, (ועדיין יש לו הצדקה להגיח אל העולם בפעם הראשונה), אני מעדיף להישאר אופטימי.

וינה, אוסטריה, עיר של תשוקה, של מיניות מתפרצת מכל הכיוונים. נער יהודי בין פליטים עניים וצבעוניים, פטרון עשיר, כסף, שתייה, זונות, ייאוש – כל מה שצריך כדי ליצור חיים צעירים ותוססים. והכי חשוב – כל זאת בעברית כל כך מעודנת ועשירה, (כזאת שאין סיכוי שמישהו יכתוב בה כיום). פשוט לשבת, להתענג על כל מילה ומשפט וללקק את האצבעות. פוגל, פוגל, מזל שהיית, תודה לך שכתבת!

"חיי נישואים" של פוגל היא אמנם יצירת מופת כבירה, אך עבורי הקריאה בה קשה מבחינה גברית. משפט קצת סתום, אך עדיין יכול להיות מובן לאלו שקראו. ומהרבה בחינות אני יכול כעת לומר שרומן וינאי מספק, ללא ספק, את החוויה הפוגלית האולטימטיבית עבורי.

עשרים וארבע לשישי-שתיים-עשרה

הנה כך בדיוק עובר היוםיום,

כשורות מפוזרות בכתב יד גנוז,

קשה לנחש מה נותר מהן, אך יש בכולזות סיכוי שאדם יעבור דרך מקרה ויגלה.

ואם יגלה, יאהב?

הנה כך בדיוק עובר היוםיום,

כניסוח קלוקל של צוואה מייגעת,

המנחמים כבר הלכו עם הבורקס ביד, והאלמנה לבושה שחורים של דיאטה.

הנה כך בדיוק עובר היוםיום,

לא טוב מיום ולא רע מיום.

כמו שעון בעשרה שקלים משוק רמלה-

עובד אבל פאדיחה.

כמו סוס פצוע שמנסה להאחז בעובר אורח רחמן,

כמו כוורת מגורה, עם מלכה עייפה,

כמו נחשול מתפרץ של דיבור בשינה,

כמו שנייה, ושנייה, שרודפת שנייה,

כמו אתה מחתל עצמך מול הבן והנכד,

ורודף אחר שק של תרופות, אחר צל של שלכת.

היה יום עם תחושה בלתי נסבלה שאני לא ישן כלל,

הגיע יום בו השינה השתלטה  עליי.

אבא, אמא, דו, רה, מי

אבא דו,

אמא מי?

אבא, אמא דו רה מי

אבא דו,

אמא מי?

אבא, אמא

דו רה מי

אבא דו,

אמא מי,

אבא, אמא,

מי אני?

יוני 2012

אוֹהֵב,
זוֹ מִלָּה כִּדְאִית לְעוֹלָם כָּזֶה.
בּוֹ דָּבָר לֹא אַהוּב מִתּוֹךְ עַצְמוֹ.
וְרַק נִרְכַּשׁ בְּמַבָּט,
וְכַבֵּה בְּמַגָּע גַּס.

3.6.12

יש שאני מתחיל ת'בוקר עם שלושה כדורים בקנה

התחמוד אותם בזה אחר זה?

קשה להתחייב.

על משקל שמבקשים בבידוק בטחוני להצהיר שלא תירה על איש בטיסה.

והעולם כה צפוף...

בערב הולך לישון קאובוי ובבוקר קם כנווד.

הכדורים היו שם,

ומפתיעים גם אותי, בחיי.

ומאידך...

לא חוכמה לטרוף בערב חפיסת שוקולדה ולגמוע חצי בקבוק,

כשבקצה מחכה לך כרית ומשפחה.