יום שבת, 29 בספטמבר 2012

29.9.12


יש גיטרה.
שנשמעת תמיד טוב יותר עם כוסית או שתיים.
כמו שיש מוות, המעורר יותר כבוד עם הספד מכובד.

אשתי אוהבת שאני מקשיב לה.
אני אוהב את עצמי כשאני מוצא את הכוחות להיות שם.

ואין מקום לברוח אליו,
אין מקום למצוא בו ישועה.

בסוף זה משתלם.
הארק יורד חלק יותר,
המילים נשברות על החך בעדינות
והגיטרה,...אוי הגיטרה, לו יכולתי יכולתי להתיך  ראשי במיתר, אמר אבות ישורון, לא הייתי כלל מלכלך את הנייר הזה, לא הייתי מכתים את הנייר.

יום חמישי, 20 בספטמבר 2012


21.9.12


וכמו הציפור
 שהחליטה לִדְאוֹת,
במרחב האינסופי של הים,
מאמין אני בְּךָ
שעל קרקע כזו או אחרת
תלך בדרכי אדם.

נתתי לְךָ חיים
ולא נתתי לְךָ בעצם דבר.
דף- סֵפֶר נרטב
בקצה ושוקל
להירטב עד הפסיק הכי קטן.

אז תרים את הראש
אל תוך הַשְּׁקִיעוֹת,
וְתִבְרָא את השמש שלך.
ואם אתה חש עצוב
בָּרֵךְ עַל חַיֶּיךָ כִּי אֵלּוּ חַיִּים
והנח בְּיָדִי את ידך.





יום שני, 10 בספטמבר 2012

11.9.12


הרוֹקֶנרוֹל שלי לא מת.
אולי הרכיב משקפיים וזיפים לבנים.
האזניים כמו שהן שומעות את הסְטוֹנְס הצעירים ברקע,
כך העיניים רואות את האסְפלט המטולא בדרך לכיסא המשופשף.

החיים שלי לא מתו.
מהלו קמעא את הוויסקי במים,
הזהוֹב-נוצץ הפך צהבהב ופחות גרוּי.

והלילות הקדימו להתנגד לעצמם.
יש והם נכנסים אפילו ביוזמתי.