אשתי אינה אוהבת מייבשי כביסה, כי זה מקצר את הגעגוע לבגדים.
אך געגוע הבגדים אל גופינו נשמר בעינו.
בגד לא מאבד טיימינג.
הוא מכיר את הגוף בחשק גדול ובדקה המתאימה.
ולפעמים גם ימים חוזרים על עצמם.
בלויים בכביסה אחת או שתיים.
אני לא יודע אם זה משמח או מעציב אותי.
בהנחה שזה עושה לי משהו, זה בעיקר מזקן אותי.
אבל אינני חש את תהליך הכביסה,
רק את תוצאותיה. ואת בדִיעַבָדוֹתֶיה.
הקמטים מופיעים.
וביום בהיר אחד אני נזכר בדבר מה,
שהיה חשוב לי כמו בגד שנשכח בתחתית הערימה בארון.
ואינני יודע אם גובה הערימה מעיד על עצבות או זמן ששווה היה לחכות.
