עשרים וארבע לשישי-שתיים-עשרה

הנה כך בדיוק עובר היוםיום,

כשורות מפוזרות בכתב יד גנוז,

קשה לנחש מה נותר מהן, אך יש בכולזות סיכוי שאדם יעבור דרך מקרה ויגלה.

ואם יגלה, יאהב?

הנה כך בדיוק עובר היוםיום,

כניסוח קלוקל של צוואה מייגעת,

המנחמים כבר הלכו עם הבורקס ביד, והאלמנה לבושה שחורים של דיאטה.

הנה כך בדיוק עובר היוםיום,

לא טוב מיום ולא רע מיום.

כמו שעון בעשרה שקלים משוק רמלה-

עובד אבל פאדיחה.

כמו סוס פצוע שמנסה להאחז בעובר אורח רחמן,

כמו כוורת מגורה, עם מלכה עייפה,

כמו נחשול מתפרץ של דיבור בשינה,

כמו שנייה, ושנייה, שרודפת שנייה,

כמו אתה מחתל עצמך מול הבן והנכד,

ורודף אחר שק של תרופות, אחר צל של שלכת.

היה יום עם תחושה בלתי נסבלה שאני לא ישן כלל,

הגיע יום בו השינה השתלטה  עליי.