אני בספסל הזה הכול.
הוא מכיר את תנוחתי,
הפשוטה, הרגילה.
ואני עבורו מגיע אל
שיאי חייו העציים.
אדם מבחוץ רואה (רק) איש
עם ספר,
ואני מוכרח להעלב
עבור שנינו :
החיים עם כל המורכבות
זיווגו אותנו
בדיוק כעת, הביאוני לכאן
עכשיו, ולא עכשיו ועוד רגע.
ואישה ששהתה כאן עם
תינוק רק ישבה.
כמה ערמומי מצידה...
**
וכשאנחנו על הסף,
תמיד ישנו איזה ספסל
עליו לזוג ישנן אינסוף אפשרויות
לשבת,
ובכל זאת רק דרך אחת
נכונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה