הרוֹקֶנרוֹל שלי לא
מת.
אולי הרכיב משקפיים וזיפים לבנים.
האזניים כמו שהן
שומעות את הסְטוֹנְס הצעירים ברקע,
כך העיניים רואות את האסְפלט
המטולא בדרך לכיסא המשופשף.
החיים שלי לא מתו.
מהלו קמעא את הוויסקי
במים,
הזהוֹב-נוצץ הפך
צהבהב ופחות גרוּי.
והלילות הקדימו
להתנגד לעצמם.
יש והם נכנסים אפילו
ביוזמתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה