שבילֵי ארצנו

בוקר בְבוקר, לעוֹלם.

קופסאות פח כמו טונה מקולקַלות על אספלט לוהט בכביש 4.

זוֹמבִים מכוּוצים אחרי לילה קשה.

נַעות ונעות אל עבר חתיכת הבשר במשרד.

ועל כל נתיב משתלב יש אחד משולב.
על ההונאה הזאת איש לא יתן דעתו.

רק ציפור מקישה בחלוני קוד מורס סבוך:

"סַע וזָגזֶג, תמיד תגיע באותה שעה".

והאספלט מצמית, מחדיר אין-אונות לעצמות.
איפה רואים כזה המון, שאיש אינו מרוצה בו.

ומטוס לבן מעלינו, כאילו פתר את כל בעיות העולם הזה.