והיום איננו כלה/ צ'ינגיס אייטמטוב - רשימה
כמה יופי יש בהתנגשות שתי עלילות, לא קשורות
כביכול, בתוך הטקסט האחד, האנושי והחם הזה. בעלילה אחת מתוארים חיי-יזע אפורים
וקשים: ידיגיי, גיבורנו, עובד בתחנת מעבר
רכבות שכוחת- אל בברית-המועצות הסטליניסטית. תוך הקרבה אישית ומשפחתית, מקדיש הוא
את חייו לפינוי שלג מין המסילה ולשלל
עבודות קשות אחרות. בעלילה המקבילה, לא הרחק ממנו, מתקיימים ניסויי חלל מהפכניים,
העוסקים בגילויים חסרי תקדים בעולמות אחרים, (כאלו היכולים לשנות את פני האנושות).
עניין אותי תמיד, מה חש הקורא כאשר הוא
"מזפזפ" מעלילה אחת למשניה באופן כמעט טבעי תוך כדי הקריאה? לאיזו עלילה
הוא יותר מתגעגע, עת הוא נימצא בעיצומה של האחרת? באיזה אופן יכולים אנו להבין את ההתממשקות
של שני הנרטיבים?
מה מרגיש גיבור הרומן הזקן
ה"פשוט"-ידיגיי, ברגע שניצב אל מול אתר שיגור מעבורת החלל? מה מרגיש הגמל
הסורר שלו, בעל התאווה המינית הבלתי מרוסנת - קרנר? בסוף הרומן כל אחד ישאל את עצמו: מי באמת מקדם
את האנושות או את גורלו האישי יותר? ידיגיי-פועל המסילה, או אנשי-מעבורות החלל.
למעשה, קיימות ברומן הרבה יותר משתי עלילות ברורות. מרכזית לא פחות ההצצה
שמקבלים אנו אל תוך חיי משפחה אומללה אחת, הנופלת קורבן למשטר הסובייטי החשוך, (
משפחה בעלת קשר ישיר ומטפורי לשתי העלילות
הראשיות, אשר מאירה אותן באור מיוחד). בין
לבין מתמקדים אנו גם במרכזם של כמה סיפורים חצי היסטוריים – חצי
בידיוניים, ביניהם הסיפור על אדם כמו צ'ינגיס חאן, שמשליט טרור בכול,
מעין חצי אלוהים – המקביל לסטלין.
הסיפור הראשי מסופר מפרספקטיבה לאחור,
(מעין סיפור מיסגרת חיצוני), כאשר בזמן ההיזכרות בשלל מאורעות חייו, עובר גיבורינו
מסע רגלי ארוך בערוב ימיו, במטרה לקבור את חברו הטוב בקבורה מוסלמית מכובדת, בבית
קברות נושן שנקרא "אנה בית". אלא שעל אדמת בית קברות זה הוקם אתר השיגור
לחלל. המספר מציב את הגיבור האנושי האומלל אל מול אותה מפלצת אימתנית-החללית, במפגש
האולטימטיבי של שני הקיצונים הללו. עבור
ידיגיי, תכלית חייו היא העבודה הסיזיפית בתחנת מעבר הרכבות, אשר בה הוא משקיע את חייו,
רוחו ומלוא הונו הנפשי והפיזי. ותכליתם של אנשים אחרים היא במשחקי-חלל, בהם ישנה
אפשרות להרחיב את חיינו אל פלנטות אחרות.
מי מצליח במשימתו ומי רוכש את אהדת
ליבם של הקוראים? ללא כל צל של ספק, מדובר באחד מהספרים מעוררי ההשראה ביותר
שנתקלתי בהם מעודי. לעיתים נדמה כי הוא ריאליסטי להחריד, אך למעשה זהו
ריאליזם-פנטסטי או מאגי. מבחינה תֵמַטִית הוא עוסק בטוּב ליבו של האדם, באותה מידה
בה הוא עוסק באכזריותו האין-סופית; בפתיחוּת מחשבתו וסקרנותו, ובה בעת באטימותו
ושמרנותו שאין לה גבול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה